דופמין וקורטיזול - הדבק למסך - האיזון הדיגיטלי

בעידן הדיגיטלי, המסכים שלנו הפכו לשותפים הקבועים שלנו. והיום זה כבר ידוע שמאחורי כל גלילה, לחיצה ונגיעה שלנו על המסך מסתתרת אסטרטגיה שנוצרה ותוכננה בקפידה על ידי חברות הטכנולוגיה והמדיה חברתית כדי להשאיר אותנו מרותקים כמה שיותר זמן מול המסך.

הכל כדי לייצר ולהגדיל את הרווח שלהן. והן לא מהססות להשתמש גם בטריקים מלוכלכים

ענקיות הטכנולוגיה הללו הפכו את היכולת ללכוד את תשומת הלב שלנו ולהאריך את זמן המסך שלנו לאומנות - רק צריך להרים מבט הרחוב, בבתי קפה, באוטובוס או בתור למעלית כדי לראות את זה. כמעט כולם דבוקים למסך. אז איך הן עשו את זה? על ידי שימוש בטקטיקות פסיכולוגיות, ומניפולציות הורמונליות, לרוב על חשבון הרווחה הנפשית שלנו.

אחד הכלים החזקים ביותר בארסנל שלהם הוא מניפולציה על הנטיות הטבעיות שלנו להימשך להנאה ולהימנע מחרדה. ע״י שימוש מתוחכם במערכות ההורמונליות שלנו, גירוי יתר ושחיקה של הורמוני העונג (דופמין), והחרדה (קורטיזול) שלנו - חברות הטכנולוגיה יוצרות חוויה ממכרת שמשאירה אותנו דבוקים למסך לכמה שיותר זמן.

חשוב לדעת שבלב האסטרטגיה שלהם היום, טמונים אלגוריתמים מותאמים אישית - שבסוף מפעילים את שני ההורמונים המשמעותיים - הדופמין והקורטיזול שהזכרתי לפני רגע.

הדופמין משפיע על חוויה העונג בחיינו, והקורטיזול משפיע על תחושות חרדה ולחץ. בשילוב בין שניהם מצליחים להשאיר, ויותר חשוב מזה להחזיר אותנו למסך די בקלות.

זה הולך ככה - אני נכנס לפלאפון, ורואה משהו שמציף אותי בחרדה - נקודה אדומה על האפליקציה של הפייסבוק/ווסטאפ, נניח - אני נכנס לאפילקציה - והנקודה האדומה - צבע שנבחר בקפידה כי הוא צבע אהרה בטבע - נעלם. ברגע שהוא נעלם, אני מוצף בדופמין - כי עשיתי פעולה להפגת החרדה.

דוגמא נוספת, היא תוכן מעניין, מהיר ומשתנה - שמשחק לנו על הורמון הדופמין. כבני אדם אנחנו ממש אוהבים חידושים והפתעות. תחשבו על תחושת ההתרגשות שמציפה אותכם ברגע שמישהו אומר לכם שיש לו הפתעה עבורכם - הציפייה לטוב, ולאחר מכן כשהוא מגיע - מציפים אותנו בעונג = דופמין.

וזה לפני שדברנו על האלגוריתמים. האלגוריתמים מנתחים את ההתנהגויות, ההעדפות והתגובות הרגשיות שלנו לתוכן המוצג כדי להתאים לנו שוב, תוכן שתוכנן במיוחד כדי להשאיר אותנו לכמה שיותר זמן מול המסך. בין אם מדובר בפיד ארוז ומתוזמן בצורה מושלמת - שמשלב בין משעמם למעניין - עצוב למצחיק או פרסומות ממוקדות לצרכים ותחומי עניין שלנו - כל האינטראקציה מול המסך מעוצבת בקפידה כדי לשמור אותנו ״מעורבים״ - וכן הבנתם נכון - מול המסך.

יותר מזה, החברות האלה ממנפות עקרונות של פסיכולוגיה התנהגותית כדי לנצל את ההטיות הקוגניטיביות ותהליכי קבלת ההחלטות שלנו לטובתן (תחזיקו רגע ראש;). משימוש בתגמולים משתנים וחיזוקים חיוביים (שמעתם פעם על הכלבים של פאבלוב?) ועד ״אפקט המחסור״ (אפקט שעובד על ההטיה הקוגניטיבית הטבעית שלנו, שגורמת לנו להחשיב משהו כ״שווה יותר״ אם הוא נדיר לעומת משהו נפוץ). ככה שגם תוך כדי גלילה - רק מידי פעם יהיה משהו שיציף אותנו בדופמין ולא כל רגע.

כל פונקציה ושלב נועדה לעורר בנו תגובה רגשית והורמונלית ולגרום לנו לחזור לעוד.

עם זאת, ההשלכות של המרדף הבלתי פוסק הזה אחר תשומת הלב שלנו יוצאות גם מחוץ למסך. מחקרים הראו קשר ברור בין זמן מסך מוגזם ורמות מוגברות של חרדה, קשב נמוך ורמות דיכאון גבוהות יותר. יותר מזה, בעוד שהמסך מבטיח לנו סיפוק והנאה מיידיים, הוא לרוב גם משאיר אותנו בתחושת ריקנות וחוסר שביעות רצון - תחשבו על זה רגע - כמה פעמים יצא לכם לסגור את הפיד עם תחושת סיפוק והשלמה? (ובטווח הארוך המסך גם מייצר לנו מעגל של תלות והתמכרות)

אז איך נוכל להשתחרר מהסחרור הדיגיטלי הזה? מודעות היא הצעד הראשון.

על ידי זיהוי של הטקטיקות הפסיכולוגיות וההורמונליות שמופעלות עלינו, אנחנו יכולים לקחת בחזרה את השליטה על זמן המסך שלנו ולתעדף את הרווחה הנפשית שלנו.

הצבת גבולות - בין אם מדובר במקומות או זמנים בהם המסך לא נמצא בטווח היד שלנו, תרגול של ניקוי דיגיטלי ויצירת הזדמנויות לחוויות לא מקוונות הם כולם אסטרטגיות חשובות להשבת תשומת הלב שלנו ומציאת איזון בעולם יותר ויותר מחובר.

הגיע הזמן לשים את הפוקוס עלינו ולהגדיר מחדש את מערכת היחסים שלנו עם המסך, להבטיח שהוא משרת אותנו, במקום לשעבד אותנו.

אם הגעתם עד לכאן, כנראה שהנושא הזה קרוב ללבכם. אני רוצה להזמין אתכם להתחיל לייצר שיח בנושא. להציף לשתף ולחשוב עם הסביבה שלכם איך נוכל יחד לשנות את המציאות הדיגיטלית בארץ, איך להביא תקשורת של עיניים וחיוך ופחות תקשורת של מילים ומסך.

מוזמנים להיות בקשר וברוכים הבאים למשפחת האיזון הדיגיטלי

ינון חנונה

האיזון הדיגיטלי

לקןרס של האיזון הדיגיטלי